משחר ימי האנושות אנשים אהבו להתקבץ יחדיו ולגור בשכנות טובה ובשיתוף פעולה.

מהו מקור כוחה של הקהילה? 
בימינו היחיד אינו נצרך לקהילה לסיפוק צרכיו ההישרדותיים: ביטחון, טריטוריה מזון ומים. כל אלו מספקת המדינה ועדיין אנחנו כבני אדם אוהבים להשתייך לקהילה. כאשר תשאל אדם מיהו מיד יענה לך שמי כך וכך ממקום כך וכך. כשהתפזרנו ונפוצנו לכל עבר לאחר גירוש ספרד החלו להיווצר שמות משפחה אשר מקורם היה בדרך כלל במקום מוצאו של האדם. למשל, טולדנו- מטולדו וכו'... ניתן לומר כי שאלת ההשתייכות היא שאלה ראשונית וקיומית כבריאת האדם. כך האקב"ה פונה לאדם: "אייך?" וממשיכים חז"ל: " דע מאין באת ולאן אתה הולך?" מהו מקור שיוך שלך? מאיזו באר אתה שואב את מקורותיך? הן ברמה הגשמית והן ברמה הרוחנית.

בספרו של יובל נוח הררי קיצור תולדות האנושות מובאת ההשערה כי מקור הישרדותו של ההומוסאפיאנס על שאר מיני האדם האחרים הוא יכולתו להתקבץ ולשתף פעולה במספרים גדולים. כלומר, בשחר ימי האנושות היו מינים נוספים שחיו במקביל להומו-סאפיאנס ולא כפי שמקובל לחשוב עד כה שמין ההומוסאפיאנס התפתח ממינים שונים. ההומוסאפיאנס השתלט על חלקים נרחבים בעולם של אז בזכות יכולתו להילחם ולשתף פעולה במספרים של עד 150 איש. אם כך, ניתן לומר שבעבר הקדום שלנו המין האנושי נזקק לקהילה לשם סיפוק צרכיו ההישרדותיים: הגנה פיזית ומקורות מחיה.



מאז ועד ימינו הקהילה היא כוח עצמתי חיוני ומניע. בעבר היה בכוחה של הקהילה לאכוף חוקים חברתיים ולסייע לנזקקים. הקהילה יכולה להוות כוח צרכני וכן כוח מרתיע ליחיד שסרח. בימינו הקהילה אינה מוגבלת למיקום פיזי ויכולה לתפוס מקום במימד התקשורתי כגון קבוצות ווטסאפ וקבוצות בפייסבוק. עם זאת, לא משנה עד כמה הטכנולוגיה תתפתח אין תחליף לקהילה במקום המגורים.

הקהילה מספקת לנו צרכים פסיכולוגיים של השתייכות, ביטחון נפשי ומקורות תמיכה. לא מזמן הגעתי להופעה חיה בכיכובם של אמנים מהשורה הראשונה שתרמו את הכנסות המופע למען תושבת המקום.

ציטוט מאחת הנואמות במופע התמיכה :
היחיד והקהילה, לכאורה יש בהם ניגוד. לאדם היחיד רצונות ושאיפות. החיים בקהילה המייצגת קולקטיביות עשויים להיראות כניגוד ולהתנגש עם רצונותיו ושאיפותיו של היחיד. אבל למעשה לא כך הם הדברים.
מאז ומעולם ראתה היהדות את האדם והקהילה כמשלימים - האדם , היחיד עומד בזכות עצמו אך כל אחד מביא מעצמו לכלל וכך נבנית קהילה וחברה עשירה וחזקה.
לא בכדי נאמר במסכת סנהדרין "כל המקיים נפש אחת מישראל, מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא" כיוון שכל יחיד מעשיר ומשלים למעשה שיחודיות שלו, בתרומה שלו את הכלל.

"דרוש כפר שלם כדי לגדל ילד"

היא אימרה אפריקאנית עתיקה המתייחסת לכוחה של הקהילה בחינוך הילדים. במובן זה, הקהילה היא כמו רשת ביטחון של היחיד. למה הדבר דומה? לאדם הנדרש ללכת מקצה אחד של שביל עד לסופו. בוודאי תאמרו כי אין שום בעיה לחצות את השביל. אך אם השביל חוצה תהום הפעורה משני צדדיו? פתאום התמונה משתנה. כמאמר רבי נחמן מברסלב: כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל. העולם הוא השביל או הגשר שאנחנו חוצים. התהום הפעורה משני הצדדים מייצגת את הפחדים והדאגות שלנו. הקהילה היא רשת הביטחון שמאפשרת לנו ללכת את הדרך הזו ללא פחדים ודאגות. מה השתנה במציאות החיצונית. דבר לא השתנה מלבד תחושת הביטחון הנפשית.
במסגרת עבודתי כפסיכולוגית חינוכית במסגרות של בתי ספר וגנים אני נתקלת שוב ושוב בכוחה של הקהילה ובתרומתה לביטחונם הפיזי והנפשי של ילדינו. בקהילות מגובשות קל יותר להעביר מסרים חינוכיים לילדים, קל יותר לפקח על ביטחונם ועל מידת החשיפה לתכנים. הילד חווה את עצמו כשייך לארגון הגדול יורת מעצמו ואף ממשפחתו הגרעינית. הרוצה בטובתו ושואף לקידומו. מה יכול לספק חוויה חיובית יותר של צמיחה וגדילה מהתחושה הזו?

מנגד אנו עדים לתופעה הולכת ומדאיגה של התגברות אלימות בקרב בני נוער והתרופפות הסמכות ההורית. שיטה טיפול פסיכולוגית מיוחדת אשר פותחה למניעה והתמודדות עם תופעה זו ואומצה על ידי מדינות באירופה היא גיוס "תומכים". בשיטה זו ההורים מזמינים חברים, קרובים ושכנים לעזור להם לשקם את סמכותם ההורית על ידי מפגש עם ההורים. שיטה זו מצליחה להגיע לשיעורי הצלחה גבוהים אפילו ללא התערבות מול הילד. זהו מקור כוחה של הקהילה בתמיכה נפשית ופסיכולוגית. בהעצמת סמכויות ההורה ועזרה בגידול הילד ותמיכת המשפחה.



דוגמאות נוספות לאין שיעור אני מקבלת ושומעת בכל יום על קייטנת אימהות, ארוחה ליולדת, חוגים קהילתיים, מבוגרים הנרתמים להעברת פעילויות ותכנים לילדים בכל הגילאים. יוזמות ברכות של אנשים בקהילה, המקבלים גיבוי ורוח גבית מכל אנשי הקהילה ותורמים לצמיחתה. פרויקטים של שיקום גנים וניקוי שטחים ציבוריים, טיולים משותפים, מפעלי חסד ותרומה. כוחו של היחיד לתרום ולהשפיע מתעצם בזכות כוחה של הקהילה.

הכותבת היא פסיכולוגית חינוכית בהתמחות העובדת בבתי ספר, גנים ומדריכה צוותים חינוכיים והורים בביתם (מעין "סופר נני").
​